תַּמָּן תַּנִּינָן. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה שָׁאַלְתִּי אֶת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה 41b מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת בְּעֶלֵם אֶחָד מָהוּ. חַייָב אַחַת עַל כּוּלָּן אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. אָמַר לוֹ. חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת מִקַּל וָחֹמֶר. וּמָה אִם הַנִּידָּה שֶׁאֵין בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. שַׁבָּת שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. אָמַרְתִּי לוֹ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בַנִּדָּה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שְׁתֵּי אַזְהָרוֹת. שֶׁהוּא מוּזְהָר עַל הַנִּידָּה וְהַנִּידָּה מוּזְהֶרֶת עָלָיו. תֹּאמַר בַּשַּׁבָּת שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא אַזְהָרָה אַחַת. אָמַר לִי הַבָּא עַל הַקְּטַנּוֹת יוֹכִיחַ. שֶׁאֵין בָּהֶן אֶלָּא אַזְהָרָה אַחַת וְחַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. אָמַרְתִּי לוֹ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בַּבָּא עַל הַקְּטַנּוֹת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן עַכְשָׁיו יֵשׁ בָּהֶן לְאַחַר זְמָן. תֹּאמַר בַּשַּׁבָּת שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא אֶחָד. לֹא עַכְשָׁיו וְלֹא לְאַחַר זְמָן. אָמַר לִי הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה יוֹכִיחַ. אָמַרְתִּי לוֹ. בְּהֵמָה כַשַּׁבָּת:
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. בפ''ג דכריתות אמר ר''ע וכו'. ולקמן פליגי בה אמוראי באיזה ענין שאל לו ואם קבלה רבי עקיבא ממנו תשובתו או לא:
ומה אם הנדה שאין בה תוצאות הרבה. שאין בה הרבה חיובים בענינה אלא חיוב ביאה בלבד ואינו מוזהר עליה בחטאות הרבה ואעפ''כ אם בא עליה וחזר ובא עליה חייב הוא על כל ביאה וביאה אפי' הן בהעלם אחת דהכי ס''ל לר''א התם לעיל:
שבת שיש בה תוצאות הרבה. מהרבה ענייני מלאכות שמוזהר עליה:
הבא על הקטנות יוכיח. כמו הבא על הקטנה וקטנות דעלמא קאמר ואם היא נדה ואין בה אלא אזהרה אחת שהוא מוזהר עליה אבל קטנה לא שייכא בה אזהרה ואעפ''כ חייב הוא על כל ביאה וביאה:
הבא על הבהמה יוכיח. שחייב על כל ביאה וביאה:
אמרתי לו הבהמה כשבת. כלומר לדידי מיבעיא לי בבא על הבהמה אם חייב על כל ביאה וביאה כמו דמיבעיא לי בשבת:
הָא רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בִּזְדוֹן שַׁבָּת וּבְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת. וּשְׁאָלוֹ. הָא בִּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּבִזְדוֹן מְלָאכוֹת אַף רִבִּי אֱלִיעֶזֶר יוֹדֵי לְרִבִּי עֲקִיבָה שֶׁאֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. וִיתִיבִינֵיהּ רִבִּי עֲקִיבָה. הֲרֵי מֵזִיד בַּשַּׁבָּת וְשׁוֹגֵג בִּמְלָאכוֹת. הֲרֵי יֵשׁ בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה. וְאַתְּ מוֹרִי לֵיהּ שֶׁאֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. מִן מַה דָלָא מְתִיב לָהּ. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
הא ר' זעירא וכו'. השתא מהדר הש''ס לדייק אליבא דהני דמפרשי להשאלה של ר''ע לכל חד וחד כדמפרש לה ומה ס''ל לר''א לאידך גיסא שלא שאל לו לר''ע כדנקיט ואזיל דלהא דמפרש ר' זעירא וכו' דבזדון שבת ושגגת מלאכות הוא ששאלו ומשמע הא אם בשגגת שבת וזדון מלאכות אף רבי אליעזר יודה לרבי עקיבא שאינו חייב אלא אחת. דאל''כ מנא להו לפרושי לדברי ר''א דהתם בכה''ג דמפרשי דילמא אף בשגגת שבת וכו' הוא דבעיא מיניה אלא ודאי משום דסבירא ליה להני דמפרשי כך דבשגגת שבת וזדון מלאכות אינו חייב אלא אחת לכ''ע הואיל ואין כאן אלא חדא שגגה דשבת ואי הכי מאי האי דקאמר ר''א מק''ו מנדה מה נדה שאין בה תוצאות הרבה וכו' ויתיביניה ליה ר''ע שבת גופה תוכיח הרי אם הוא מזיד במלאכות ושוגג בשבת הרי יש בה תוצאות הרבה וכו'. כצ''ל ונתחלפו התיבות בדפוס מהכא להא דלקמן ומהא דלקמן להכא. כלומר דהא מיהת יש בשבת תוצאות הרבה וחטאות הרבה במקום דשייכא בה ואפ''ה את מודי לי דבשגגת שבת וזדון מלאכות אינו חייב אלא אחת א''כ לא תליא בהך טעמא שיש בה תוצאות הרבה ומן מה דלא מותיב ליה רבי עקיבא הכי ש''מ היא הדא היא הדא ולרבי אליעזר אפילו בכה''ג חייב על כל אחת ואחת:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בִּזְדוֹן שַׁבָּת וּבְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת שְׁאָלוֹ. 42a בְּדָה תַנִּינָן. מְלָאכוֹת הַרְבֵּה. לֹא עַל הַשַּׁבָּתוֹת הוּא מִתְחַייֵב. רַבָּא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא אָמַר. בִּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּבִזְדוֹן מְלָאכוֹת שְׁאָלוֹ. בְּדָה תַנִּינָן. שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה. לֹא עַל הַמְּלָאכוֹת מִתְחַייֵב. הָא רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא אָמַר רִבִּי אִילָא וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בִּזְדוֹן שַׁבָּת וּבְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת שְׁאָלוֹ. הוֹדִי לֵיהּ וְהוּא לֹא הוֹדִי. מִן מַה דָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה. כָּל הָדָא הִילְכְתַא כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. בְּרַם כְּרַבָּנִן אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. הָדָא אָֽמְרָה דְלֹא הוֹדִי לֵיהּ. הַווֵי רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. אִם בִּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּבְזְדוֹן מְלָאכוֹת שְׁאָלוֹ. הוֹדִי לֵיהּ לֹא הוֹרִי לֵיהּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. מַתְנִיתָן אָֽמְרָה דְלֹא הוֹדִי לֵיהּ. דְּתַנֵּי. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהִיא שַׁבָּת. וְיוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהִיא מְלָאכָה. אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אִם מְלָאכָה הִיא זוֹ שֶׁחַייָבִין עָלֶיהָ כָרֵת. אִם מֵעִנְייָן אָבוֹת מְלָאכוֹת עָשָׂה. חַייָב עַל כָּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה. אִם מֵעִנְייָן מְלָאכָה אַחַת עָשָׂה. חַייָב עַל כָּל הֶעֱלֵם וְהֶעֱלֵם. מְִפְּנֵי שֶׁהֵן הֶעֱלִימוֹת הַרְבֵּה. אֲבָל אִם הָיָה הֶעֱלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. מִן מַה דָלָא מְתִיב לֵיהּ. הָדָא אָֽמְרָה דְלָא הוֹדִי לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
דתני. האומר יודע אני שהוא שבת היום ויודע אני שמלאכה זו אסורה בשבת אבל איני יודע אם חייבין כרת עליה או לא הדין הוא כך אם ממנין אבות מלאכות עשה חייב על כל מלאכה ומלאכה שעשה אפילו הן בהעלם אחת דהרי יש כאן שגגות הרבה דשגגת כרת שמה שגגה ויש חילוק מלאכות בשבת ואם מעין מלאכה אחת עשה לכולן חייב על כל העלם והעלם אם עשה בשתי העלמות וטעמא מפני שהן העלמות הרבה אבל אם היה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת הואיל וכולן מעין מלאכה אחת הן והשתא מן מה דלא מותיב ליה ר''ע לר''א והאיכא תנא דהאי ברייתא דלא ס''ל כוותך הדא אמרה דלא הודי ליה והלכך לא חש ר''ע להשיבו מברייתא זו ולידע טעמא דס''ל דחייב על כל אחת ואחת משום דלא ס''ל כלל כוותיה אלא כהאי תנא דברייתא:
ר' בא. היינו רבא דקאמר לעייל בשם רב חסדא דהשאלה היתה בשגגת שבת וזדון מלאכות וכדפרישנא דעיקר השאלה במלאכות הרבה מעין מלאכה אחת היא ובעי הש''ס אם הודי ליה ר''ע או לא ופשיט לה ר' זעירא לפני ר' יוסי דאם כך היתה השאלה ש''מ מהאי מתניתא דהברייתא דלקמיה דלא הודי ליה:
הא ר' זעירא וכו'. השתא מהדר הש''ס לשאול אם קבלה מיניה ר''ע או לא ובעי להא דאמר ר' זעירא וכו' דהשאלה של ר''ע היתה בזדון שבת ושגגת מלאכות והשיב לו שחייב על כל אחת ואחת דשבתות כגופן דמיין אם הודה לו ר''ע או לא הודה לו. ופשיט לה מן מה דאמר ר' שמואל כל הדא הלכתא דתנינן העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חיוב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת דלא אתיא אלא כר''א דכריתות ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת א''כ הדא אמרה דלא הודה ליה ר''ע דאי הודה ליה היה ליה לאוקמי מתני' דידן נמי כר''ע:
בדא תנינן שבתות הרבה. בתמיה כלומר דחוזר ומתמה גם על הא דרבא בשם רב חסדא דאם כך היא ששואלו אם כן למה לו לומר בשבתות הרבה וכי לא על המלאכות הוא מתחייב לפי ענין השאלה ולא היה לו לומר אלא כך העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בזדון מלאכות ושגגת שבת מהו אם מתחייב משום שגגת שבת אכל מלאכה ומלאכה או דילמא הואיל ואינו אלא מעין מלאכה אחת וליכא הכא אלא חדא שגגה דשבת אינו חייב על כולן אלא אחת. ואפילו אי אמרת דבעלמא מתחייב הוא על הרבה מלאכו' מעין מלאכה אחת אם השגגה היא במלאכות הכא מאי. ולקמן מסיק לה דתרתי בעא מיניה:
רבא בשם רב חסדא אמר. לא כדר' זעירא בשמיה אלא בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו וכגון שהיה יודע שאלו מלאכות אסורות בשבת אבל לא היה יודע שהיום שבת דודאי על כל מלאכות שעשה אינו מתחייב אלא אחת דהא אין כאן שגגה בהן ושגגת שבת חדא שגגה היא והיינו דאמרינן לעיל הנה שהיא אחת וכי קא מיבעיא ליה אם עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת הוא דקא מיבעיא ליה אם אינו חייב אלא אחת כדתנינן במתני' או דילמא סבירא ליה לר''א דעל הרבה מלאכות אפי' הן בהעלם אחת של השבת חייב על כל מלאכה ומלאכה מיהת אחת משום שגגת שבת דכל מלאכה ומלאכה ענין בפני עצמה היא:
כהדא תנינן מלאכות הרבה. בתמיה וכלומר דהש''ס מתמה על זה דאם כך שאלו למה היה לו לומר מלאכות הרבה וכי לא על השבתות הוא הבעיא אם הוא מתחייב על כל שבת ושבת או לא וא''כ לא היה לו לשאול אלא העושה מלאכה אחת בשבתות הרבה מהו ולא משני עלה מידי:
בשם ר' שמעון בן לקיש. לפרש השאלה שבזדון שבת ושגגת מלאכות היא ששואלו אם שבתות כגופין מחולקין הן וחייב על שגגות מלאכות של כל שבת ושבת או דילמא לאו כגופין מחולקין הן ומכיון שהיא בהעלם אחת ומעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source